<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' כתובות</h1>
<h2>דף מג:</h2>
והיכא דקדיש איתתא ומיתה לא ירית לה בעל דתאני רבי חייה בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכין היא לא אוננת ולא מיטמאה לו מיתה אינו יורשה, מאי טעמא ירושת הבעל מיהיכא קא גמרינן לה מידכתיב [במדבר כ"ז] ונתתם את נחלתו לשאירו ואמר מר [ב"ב קי"א, ע"ב] שאירו זו אשתו וגבי ארוסה אכתי לא איכא שאר בשר, ולעינין טומאה נמי אי כהן הוא לא מיטמא לה דכתי' בהו בכהנים [ויקרא כ"א] כי אם לשארו ותניא [יבמות צ', ע"ב] שארו זו אשתו, וכי נימא מר מירת לא ירית לה כתובתה נמי לפיק מיניה ליתין להו ליורשים דילה, לא, בעינא ליכשתינשאי לאחר טלי מה שכתוב ליכי וליכא, ודאי מת הוא גובה כתובתה מנכסיו ודוקא מנה לאלמנה ומאתים לבתולה אבל תוספת לא, דקימא לן הלכה כרבי אלעזר בן עזריה דאמ' [כתובות נ"ד, ע"ב] מן הניסואין גובה את הכל מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אילא על מנת שהוא כונסה, וכי קא אמרינן דאית לה לארוסה מנה ומאתים הני מילי הוא דכתב לה כתובה, דאמר ליה מר קשישא בריה דרב חיסדא לרב אשי [שם פ"ט, ע"ב] אלמנה מן האירוסין מנא לן דאית לה כתובה או נימא מדיתנן ניתארמלו או ניתגרשו בין מן הניסואין בין מן האירוסין גובה את הכל דילמא בדכתב לה, וכי תימא דאי כתב לה מאי למימרה לאפוקי מידרבי אלעזר בן עזריה דאמ' לא כתב לה אילא על מנת שהוא כונסה, ואילא מדתאני רבי חייה בר אמי אשתו ארוסה לא אונין ולא מיטמא לה וכין היא לא אוננת ולא מיטמא לו מיתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה, דילמא בדיכתב לה, וכי תימא דכתב לה מאי למימרה מיתה אינו יורשה איצטריכא ליה תוב לא מידי אלמנה מנה ובתולה מאתים נמי והוא דכתב לה כתובה.
<h2>דף סא:</h2>
לא יבטל אדם מפרייה ורבייה ואף על גב דאית ליה בנים אסיר ליה למיקם בלא איתתא, ואף על גב דאית ליה בנים שרי ליה לזבוני ספר תורה ומינסב איתתא בת בנים, דאמ' ר' יוחנן משום רבי מאיר [מגילה כ"ז ע"א] אין מוכרין סיפר תורה אילא ללמוד בו תורה ולישא בו אשה.
<h2>דף סד.</h2>
ומאן דנסיב איתתא ושהא בהדה עשר שנין ולא ילדא מחיב לגרושה ומיתן לה כתובתה ומינסיב איתתא אחריתי, ולא אוכפינן ליה לגברא לגרושה לאיתתיה אילא לפסילות כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין, ומוכי שחין ובעל פוליפוס ומקמיץ וצורף נחשת והבורסי ומי שנשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה, ואי אמרא איהי בעינא דאישתביק מיהאיי גברא דדילמא לא זכיא ההיא איתתא לאיבנויי מיהאיי גברא ובעינא דאינסיב לגברא דלסיבותא לא נפלא ההיא איתתא ומיצטרכא אוכפינן ליה ומפיק לה, והאומר איני זן ואיני מפרניס כופין אותו להוציא ושארא כל גברא דלא באעי לגרושה לאיתתיה לא אוכפינן ליה.
<h2>דף סה.</h2>
והיכא דניכנסה לחופה ולא ניבעלה או נמי הוא לא יכיל למיבעל ואישתחאי גביה כמה יומי ולא יכיל למיבעל הרשות בידה אם בעיא יתבא גביה ואם בעיא נפקא, ואי כד נפקא תבעא כתובתה דינא הוא לאגבויה עד גמרא ואף על גב דיכול למיבעל אחירות דאמרא ליה מינאי לא פיש הא מסרית לך נפשאי ואיסתכלת בי, והיכא דיבעל ולא קא מיעברא הוא אמ' מינה הוא דלא קא האוו בני והיא אמרה מיניה הוא דאינו יורה כחץ אמ' רבי אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת, איבעיי להו אמ' לה איעכבי לי עד דאיבדוק נפשאי מאי מי אמרינן אמרה ליה אנא ערתא לא מקבל אנא הבא לי כתובתאי ופיטרן או דלמא אמרינן לה האיי גברא אדעתא דבני נסביך או ניחא ליך הואי גביה ואי לא פוק בלא כתובה. תא שמע דההוא דאמ' להו איזיל אינסוב איבדוק נפשאי אמ' רבי אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה, ראבא אמר נושא אדם כמה נשים על אשתו והוא דאיפשר ליה למיקם בסיפוקיהי אבל לא איפשר ליה לא והילכתא כראבא, ומאי ניהו סיפוקה הני תלת מילי שארה כסותה ועונתה, ומאן דמנע איתתיה מיהני תלת מילי יוציא ויתן כתובה.
<h2>דף סו.</h2>
איתמר המכנסת שום לבעלה היא אומרת כילי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותין הדין עם מי, רב יהודה אמ' הדין עמה רבי אמי אמ' הדין עמו, רב יהודה אמ' הדין עמה משום שבח בית אביה דידה האוו, רבי אמי אמ' הדין עמו כיון דאמ' מר מיתו מיתו לו הותירו הותירו לו ברשותיה קימי וכדידיה דאמו, והילכתא כוותיה דרב יהודה דתניא כוותיה המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור ולא עוד אילא אפילו הכניס לה שום משלו אם רצה הבעל למכור לא ימכור, מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות ואמ' ראבא אמ' רב נהמן הלכה כרבי יהודה, אמ' ליה ראבא לרב נהמן התניא כותיה דר' אמי, אמ' ליה אף על גב דתניא כוותיה דר' אמי מיסתבר טעמיה דרב יהודה מפני שבח בית אביה.
<h2>דף סו:</h2>
האשה שמכרה ניכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות, והיכא דזבין גברא בניכסי אשתו ומת, האשה מוציאה מיד הלקוחות, מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ואמר אם מתה האשה הבעל מוציא מיד הלקוחות וכל שכין שאם מת הבעל האשה מוציאה מיד הלקוחות, והני מילי היכא דקנו מבעל ברישא דיכולה אשה שתאמר לבעלה נחת רוח עשיתי לבעלי, אבל קנו מאשה והדר קנו מבעל זבינה זביני, וכל אימת דיתבא תותי בעלה וירשה ניכסי מלוג לא אית לה רשותא למיתן מתנה מינהון לשום איניש לא מימקרקעי ולא מימטלטלי דילמא מירשותא דבעל.
ההיא איתתא דעיילא ליה אוצטלא דמילתא לגברה בכתובתה שכיב שקלוה יתמי פרסוה אמיתנא אמ' ראבא קנייה מיתאנא, אמר ליה ננאי בריה דרב יוסף בריה דראבא לרב כהנא והא אמ' ראבא אמ' רב נהמן הלכה כרב יהודה, מי לא מודי רב יהודה דימחסר גוביאנא כיון דימחסר גוביאנא ברשותיה קאיי, אמ' רב יהודה הכניסה לו שני כילים באלף ושבחו ועמדו על שני אלפים אחד נוטלתו בכתובתה ואחד נותנת דמו ונוטלתו משום שבח בית אביה, הא אמרה רבי יהודה חדא זימנא, מהו דתימא הני מילי היכא דמסקא למישקל בכתובתה אבל מיתן דמי ומישקל לא קא משמע לן.
